החלטה בתיק ע"מ 2871/09

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בציוד מלחמתי בכך שביום 1.6.09 נפגש עם עלי סעיד ועם המכונה "נדאל", שהינו סוכן משטרתי, ודן עמם באפשרות לבצע עסקת אמל"ח, במסגרתה אמורים היו המשיב ועלי למכור לסוכן 10 מטענים, אקדח וכלי נשק נוסף. העסקה בוצעה בפועל ביום 9.6.09, במהלכה הועברו לידי הסוכן 10 מטענים, אקדח ורובה תמורת 20,000 ש"ח.

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, וציין כי ממעשה זה אף קמה ועולה עילת מעצר של מסוכנות. יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי במקרה זה יש מקום לבחון חלופת מעצר, לאור מקום מגוריו של המשיב במזרח ירושלים, והאפשרות של רשויות הביטחון ומשטרת ישראל לפעול באזור זה ללא מגבלות כלשהן. לאחר שנשמעו ערבים שהיו מוכנים להשגיח על המשיב, קבע בית המשפט תנאי ערובה משמעותיים והורה על חלופת מעצר.

התביעה טענה כי במקרה זה לא היה מקום לחלופת מעצר. נטען כי המשיב היה שותף פעיל למשא ומתן עם הסוכן המשטרתי, ובעקבות משא ומתן זה אף יצאה לפועל בשלב מאוחר יותר העסקה, הגם שהמשיב לא היה נוכח בעת ביצועה. לטענת התביעה, היקף הנשק בו דובר, ואופיו ההתקפי והמסוכן, מלמדים על מסוכנות, גם אם מדובר בעבירות של תיווך בלבד. התביעה אף הפנתה לעניינם של שותפים אחרים בפרשייה, שחלקם גם מתגורר במזרח ירושלים, וציינה כי אלה נעצרו עד תום ההליכים, ואין הבדל בינם לבין המשיב.

סניגורו של המשיב טען כי בית משפט קמא שגה כשקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב, שכן המשיב מכחיש את המיוחס לו ואין כל ראיה שנטל חלק בהשלמת העסקה. הסניגור הוסיף כי ישנם שניים נוספים בפרשייה זו אשר כלל לא נעצרו. בנוסף נטען כי אין כל פגם בחלופת המעצר שנקבעה, המאפשרת השגחה על המשיב, כפי שהשתכנע בית משפט קמא.

דיון והכרעה

אקדים ואומר, בניגוד לטענת ההגנה, כי לא מצאתי כל פגם בראיות לכאורה בעניינו של המשיב. השיחה בה התנהל המשא ומתן בנוכחות המשיב, עלי סעיד והסוכן המשטרתי, הינה שיחה מוקלטת וממנה עולה כי המשיב נטל חלק באותה שיחה, היה פעיל מאוד במהלכה, וניהל יחד עם עלי סעיד את המשא ומתן עם הסוכן המשטרתי. ניתוחו של בית משפט קמא את הראיות לכאורה היה מקיף ומדוקדק, וכאמור, אינני סבור כי נפל בו פגם כלשהו.

אף באשר לעילת המעצר לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית. מי שמערב עצמו בעסקאות נשק, מעיד בכך על מסוכנותו. השאלה שיש להכריע בה במקרה זה הינה האם המעשה המיוחס למשיב ועילת המעצר הנובעת ממנו, שוללים את האפשרות לחלופת מעצר כפי שנקבע בערכאה הראשונה.

בע"מ 2672/09 התביעה הצבאית נ' שלאלדה, דנתי בעניינו של שותף אחר בפרשייה, אשר ערך מספר שיחות עם אותו עלי סעיד ויוחסו לו עבירות של קשירת קשר לסחר בציוד מלחמתי, כיוון שעסקאות אלה לא בוצעו בסופו של דבר. באותו מקרה הוריתי על מעצרו של הנאשם, כיוון שלא שוכנעתי כי חלופת מעצר יכולה לאיין את המסוכנות ממי שנטל חלק במספר שיחות שעניינן סחר בנשק. באותו מקרה הפניתי לבש"פ 3481/09 נחשונוב נ' מדינת ישראל, שם הורתה כב' הנשיאה ביניש על מעצרו עד תום ההליכים של מי שקשר קשר להעביר אקדח אחד - קשר שהתבצע באמצעות שיחות טלפון.

בענייננו, המשיב אמנם נטל חלק באירוע אחד בו נדונה עסקת נשק, אולם אין המדובר בכלי נשק אחד, אלא במספר רב של כלי נשק, ובהם מטעני חבלה רבים. לטעמי, מי שנוטל חלק בעסקת נשק משמעותית ורחבת היקף, גם אם על דרך התיווך, מעיד בכך על מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר. ודוק: אין מדובר בהשגת נשק להגנה עצמית, אלא בעסקה שמהותה מכירת כלי נשק התקפיים שפגיעתם קשה, ולהם יכולת פגיעה רחבה וחסרת אבחנה כמטעני חבלה.

אני סבור כי אופי העסקה, וחלקו המשמעותי והאקטיבי של המשיב במשא ומתן לקראת מימושה, מלמדים על מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר.

בחנתי את טענת ההגנה באשר לאפליה בינו לבין אחרים בפרשייה ששוחררו. יש לומר כי טענה זו וביחס לאותם האנשים הועלתה אף בעניין שלאלדה לעיל. אינני סבור כי ניתן לגזור גזירה שווה בין המשיב לבין השניים אליהם הפנה הסניגור, כיוון שביחס אליהם הייתה בעייה ראייתית משמעותית, בעוד שבעניינו של המשיב אין כל קושי בראיות לכאורה. לאור השוני המשמעותי בתשתית הראייתית, אין לומר כי קיימת אפליה בין המשיב לבין אותם שניים שלא נעצרו.

לאור האמור לעיל, ולנוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב - מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר - החלטתי לקבל את הערר. אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 18 באוגוסט 2009, כ"ח באב התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: